הבנת אאוזינופיליק אזופגיטיס EoE

0:00שלום לכולם. אם אי פעם הרגשתם שאוכל פשוט נתקע בגרון, אתם ממש לא לבד. האמת היא שהרבה אנשים מתמודדים עם התחושה הזאת, לפעמים במשך שנים, בלי לדעת למה. אז היום אנחנו נדבר על אחת הסיבות האפשריות לתופעה הזו, מחלה שנקראת אאוזינופיליק אזופגיטיס או בקיצור EoE זאת שאלה שאני שומע המון במרפאה. התחושה הזאת שהבליעה פתאום לא חלקה כמו שהייתה פעם יכולה להיות באמת מטרידה. אז במהלך ההסבר הזה אנחנו הולכים לפרק את הנושא לגורמים, נבין מה היא בדיוק המחלה, מה גורם להופיע והכי חשוב איך מטפלים בה. יופי. אז בואו נתחיל ממש מהבסיס. נבין קודם כל מה היא המחלה הזאת שגורמת לתחושה שהאוכל פשוט נתקע. טוב, זאת ההגדרה הרפואית קצת טכנית. בואו נפשט את זה. הוושט, כן, זה הצינור שמעביר את המזון שאנחנו אוכלים מהפה אל הקיבה. במחלת EoE מה שקורה זה שמתפתחת דלקת כרונית בתוך הצינור הזה והדלקת הזאת נגרמת בגלל תאים מסוימים של מערכת החיסון סוג של תאי דם לבנים שנקראים אאוזינופילים הם פשוט מצטברים שם וגורמים נזק לרקמה והנקודה המרכזית פה היא שזאת לא איזשהיא בעיה מכנית זאת תגובה של מערכת החיסון שלנו הגוף מסיבה מסוימת מזהה משהו בדרך כלל רכיב מזון כלשהו כאילו הוא פולש זר ותוקף אותו וההתקפה הזאת היא מה שיוצר את הדלקת בדופן של הוושט. חשוב לי להבהיר כמה דברים. קודם כל זו מחלה אוטואימונית. היא גם לא מדבקת. זה מצב דלקתי כרוני אבל כזה שאפשר לנהל ולטפל בו. וחשוב לא פחות. זו לא אשמתו של אף אחד והיא לא נגרמת ישירות בגלל תזונה לא טובה. אוקיי, אז עכשיו בואו נצלול קצת יותר לעומק ונבין את תגובת השרשרת הזאת שמתרחשת בתוך הגוף ומובילה לכל התסמינים. אז איך הכל מתחיל? בדרך כלל גורם אלרגני לרוב מזון מצליח לחדור את שכבת ההגנה של רירית הוושט. זה מין טריגר, הזעקה למערכת החיסון שלנו. היא מיד מגייסת צבא של תאים לוחמים, אותם אאוזינופילים שדיברנו עליהם. הצבא הזה מגיע לוושט וההצטברות המסיבית שלו שם היא זו שיוצרת את הדלקת הכרונית. ונכון אנחנו רואים בעצם את התוצאה הסופית של הדלקת הזאת. כשהיא נמשכת לאורך חודשים ושנים היא גורמת לרקמה של הוושט להתעבות, להפוך לפחות גמישה וליותר קשה. השינוי המבני הזה, הרמודלינג, הוא הסיבה המרכזית לקושי בבליעה. טוב, אז אחרי שהבנו מה קורה בפנים, איך כל זה בא לידי ביטוי ביום יום ואיך אנחנו, הרופאים, יכולים לאשר את ההבחנה. התסמין הכי שכיח ובאמת העיקרי הוא קושי בבליעה של אוכל מוצק או תחושה שהאוכל ממש נתקע בדרך למטה.

2:46לפעמים זה יכול להיות מלווה גם בכאבים בחזה. מה שמעניין זה שהרבה אנשים חווים את זה במשך שנים ופשוט מתרגלים לחיות עם זה. ובגלל שהמחלה מתפתחת מאוד לאט, הרבה אנשים מאמצים לעצמם אפילו בלי לשים לב כל מיני טריקים ושיטות כדי להקל על האכילה. הם לא תמיד מבינים שזו התמודדות עם בעיה רפואית. הם פשוט חושבים שככה הם אוכלים. למשל לחתוך את האוכל בצורה קפדנית לחתיכות ממש קטנות או להרגיש צורך לשטוף כל ביס בהרבה מים כדי שהוא יצליח לרדת בגרון. אלה סימנים מאוד קלאסיים. עוד התנהגויות כאלה הן לעיסה ממושכת מאוד של כל ביס והרגל להיות תמיד האחרון או האחרונה שמסיימים לאכול בשולחן. אם משהו מזה נשמע מוכר יכול להיות שזה סימן ששווה לבדוק. לכן כדי להגיע להבחנה ודאית לא מספיק רק להקשיב לתסמינים. אנחנו חייבים להסתכל פנימה לתוך הוושט עצמו והדרך לעשות את זה היא באמצעות בדיקה שנקראת גסטרוסקופיה. במהלך הבדיקה הזו הרופאים לפעמים יכולים לראות סימנים מאוד ברורים של המחלה. למשל מראה של טבעות כאלה שמזכיר קצת קנה נשימה הוא סימן מאוד אופייני לEoE. אבל וזה אבל חשוב המראה החיצוני לא תמיד מספיק. המפתח להבחנה הסופית והמוחלטת הוא תוצאת הביופסיה. בזמן הבדיקה לוקחים דגימות רקמה קטנטנות מדופן הוושט ושולחים אותן למעבדה. אם בבדיקה תחת המיקרוסקופ סופרים 15 אאוזינופילים או יותר, זה מה שמאשר סופית את ההבחנה.

4:16אוקיי, אז יש הבחנה. מה עכשיו? איך מתמודדים עם המצב? בואו נדבר על ניהול המחלה ועל אפשרויות הטיפול. בגדול יש לנו שלוש גישות מרכזיות לטיפול. הראשונה היא תרופתית שכוללת תרופות שמפחיתות את חומציות הקיבה או סטרואידים מיוחדים לבליעה שפועלים ישירות על הדלקת בוושט. השנייה היא תזונתית. המטרה כאן היא לזהות את המזונות שמעוררים את התגובה החיסונית ופשוט להימנע מהם. והאפשרות השלישית במקרים שבהם הוושט כבר הצטר משמעותית היא הרחבה מכנית שלו בפעולה אנדוסקופית. כמובן שהבחירה בטיפול הנכון היא אישית ומותאמת לכל מטופל ומטופלת. וזה משהו שחייבים להבין. EoE זה מצב כרוני, ארוך טווח. זה לא זבנג וגמרנו. המטרה שלנו היא לא ריפוי חד פעמי, אלא ניהול מתמשך של הדלקת כדי לשמור על איכות חיים טובה לאורך זמן.

5:06והגרף הזה ממחיש מצוין למה אבחון מוקדם וטיפול עקבי הם כל כך חשובים. ככל שהאבחון מתעכב, הדלקת הכרונית גורמת ליותר ויותר נזק בלתי הפיך, כמו הצטלקות של הוושט. טיפול מוקדם פשוט עוזר למנוע את הנזק הזה לטווח הארוך. טוב אז בואו נאסוף את כל מה שדיברנו עליו לכמה נקודות מפתח שחשוב לקחת מכאן. המסר הכי חשוב הוא זה. נכון מדובר במחלה כרונית אבל זו מחלה שבהחלט ניתנת לשליטה. עם הטיפולים היעילים שיש לנו היום אפשר לשלוט מצוין בתסמינים ובדלקת ולהגיע לשיפור אדיר באיכות החיים. אז לסיכום מה חשוב לזכור? ראשית זאת תגובה של מערכת החיסון לא זיהום. שנית אם יש קושי בבליעה שלא חולף אסור להתעלם מזה. חשוב לפנות לבירור. האבחון המדויק, כמו שאמרנו, מתבצע על ידי גסטרוסקופיה וביופסיה והכי חשוב קיימים טיפולים טובים ויעילים שיכולים לעזור. ואני רוצה לסיים עם שאלה קטנה למחשבה. אם התסמינים האלה שתיארתי נשמעים לכם מוכרים, אולי זה יותר מסתם הרגל אכילה שסיגלתם לעצמכם. לפעמים פנייה לבירור אצל רופא גסטרואנטרולוג יכולה להיות הצעד הראשון לשיפור משמעותי מאוד באיכות החיים. אבחון נכון פותח את הדלת לטיפול יעיל. תודה רבה על ההקשבה.